עזבון המנוח גומייד מוחמד ז"ל ואח' נ' הראל בע"מ - חברה לבטוח - פסקדין

פסק דין

1.התובעים, עיזבון המנוח גומייד מוחמד ז"ל והוריו של המנוח, שהינם המוטבים על פי פוליסת ביטוח חיים מס' 336533403 שהוצאה לטובת המנוח (להלן "הפוליסה"), הגישו כנגד הנתבעת תביעה כספית לתשלום תגמולי ביטוח, בסך של 213,760 ₪.

2.כפי שעולה מכתב התביעה, הרי שביום 1.4.2007, עת נהג המנוח ז"ל ברכב בשד' ההסתדרות, בהגיעו לצומת חוצות המפרץ בחיפה, ארעה תאונת דרכים, בה מצא המנוח את מותו (להלן "התאונה").

3.עובר לתאונה בוטח המנוח בפוליסת ביטוח חיים, הכולל נספח מס' 806 העוסק בביטוח מוות מתאונה. עם קבלת הודעת התובעים על קרות מקרה הביטוח שארע, שלמה הנתבעת לתובעים את תגמולי ביטוח החיים בגין מותו של המנוח, מכח נספח 553 לפוליסה. מנגד, דחתה הנתבעת את דרישתם לתשלום תגמולי ביטוח מכח נספח 806 לפוליסה, בגין מקרה מוות מתאונה, בטענה לפיה, המנוח היה שיכור בעת תאונת הדרכים, תוך שהיא מתבססת על חריג 3(ב) בפוליסה, הקובע כי היא לא תהיה אחראית למקרה ביטוח הנובע מ"שכרות אלכוהליזם או שמוש בסמים, פרט למקרה של שמוש על פי הוראות הרופא" (להלן "החריג בפוליסה").

טענות הצדדים בתמצית

4.התובעים טענו בכתב התביעה כי אין תחולה לחריג בפוליסה ממספר סיבות: א. המנוח לא היה שיכור בעת ארוע התאונה. ב. בפוליסת הביטוח אין הגדרה למונח "שכרות, או "אלכוהליזם" ולכן, מנועה הנתבעת להסתמך על מונח שאין לו הגדרה בפוליסה. ג. מותו של המונח לא נגרם עקב שכרות או שמוש באלכוהליזם, אלא, מותו היה תוצאה ישירה של פגיעתו ומעורבותו בתאונת הדרכים.

לשיטת התובעים, השאלה אינה האם השכרות היא שהביאה לקרות התאונה אלא, האם האלכוהול הוא הגורם שהביא באופן ישיר למותו של המנוח. לטענתם, צריכת האלכוהול על ידי המנוח לא היא שהביאה באופן ישיר למותו, כי אם תאונת הדרכים בה היה מעורב.

5.הנתבעת לא חלקה בכתב הגנתה על כך שאכן, עובר לתאונה בטחה את התובע בפוליסת ביטוח חיים, הכולל נספח בגין מוות מתאונה אולם טענה, כי מעבר לתגמולי הביטוח ששולמו בגין מקרה מוות, היא אינה חייבת בתשלום נוסף. לטענתה, על פי דו"ח הפתולוג (צ"ל "טקסולוג" - א.ר.), בעת התאונה רמת האלכוהול בדמו של המנוח היתה מעבר לרמה המירבית המותרת וכי אין המקרה עונה להגדרת מקרה ביטוח כהגדרתו בנספח 806 לפוליסה, לאור החריג בסעיף 3(ב), כמפורט לעיל. הנתבעת סמכה טענותיה, בין היתר, על חוות דעתו של חוות דעתו של ד"ר אשר גופר, וחוות דעתו הרפואית של ד"ר רונן לבשטיין לפיהן, ריכוז האלכוהול שהיה בדמו של המנוח מלמד על ריכוז כפול מהמותר על פי חוק ועל כן עולה כי המנוח היה שיכור על פי ההגדרה בחוק הפלילי. הנתבעת טענה, כי העובדה שהתובע היה שרוי במצב של שכרות בעת התאונה היא שיצרה את הסיכוי או הסיכון הכמעט ודאי לקרות התאונה ומשהתממש אותו סיכון, הרי שהיא תוצאה ישירה של מצב השכרות של המנוח. הנתבעת צרפה את עדותו במשטרה של מאבטח המועדון בו בילה המנוח לפני התאונה, על מנת לחדד את התנהגותו ומצבו עובר לתאונה. אעיר, כי במסגרת סיכומיה העלתה הנתבעת לראשונה שתי טענות נוספת. אחת - הנתבעת פטורה מחובתה על פי הפוליסה עקב התנהגותו הרשלנית של המנוח ושניה - יש לייחס למנוח רשלנות תורמת בשיעור של 100% ולהחיל עליו את דוקטרינת האשם התורם החוזי. שתי טענות אלו הועלו לראשונה בסיכומיה של התובעת ולכן, מדובר בהרחבת חזית אסורה. לפיכך, אין מקום לדון בהן במסגרת פסק הדין.

6.הצדדים הגיעו לידי הסדר דיוני לפיו, יוגשו על ידם סיכומים בכתב וינתן פסק דין מנומק, על סמך החומר.

דיון והכרעה

הוראות פוליסת הביטוח

7.כאמור, אין חולק כי עובר לתאונה בוטח המנוח בפוליסת ביטוח חיים הכוללת את נספח 806, שכותרתו "ביטוח נוסף למקרה מוות מתאונה".

8.סעיף 1 לנספח 806 מגדיר את המונח "מוות כתוצה מתאונה" כדלקמן:

"מוות מתאונה לצורך נספח זה, הוא מוות כתוצאה מחבלה גופנית שנגרמה עקב הפעלת כוח פיזי בלבד, כתוצאה מאירוע פתאומי חד פעמי בלתי צפוי מראש, הנגרם במישרין על ידי גורם חיצוני וגלוי לעין, המהווה ללא תלות בכל סיבה אחרת את הסיבה היחידה הישירה והמיידית לחבלה ובתנאי נוסף שהמוות אירע תוך 90 ימים מתאריך החבלה הנ"ל. למען הסר ספק, אלימות מילולית ו/או לחץ נפשי ו/או הצטברות של פגיעות זעירות חוזרות לאורך תקופה הגורמים למוות לא יחשבו כ"מוות מתאונה".

סעיף 3 הנושא כותרת "הגבלת אחריות החברה", קובע כדלקמן:

"החברה לא תהיה אחראית לכל תשלום לפי ביטוח נוסף זה אם המוות נגרם על ידי אחת או כמה מהסיבות כדלקמן:

א.         ניסיון להתאבדות או חבלה עצמית במתכוון, או סיכון עצמי במתכוון (פרט לניסיון להציל חיי אדם), או השתתפות המבוטח בביצוע עבירה, או בפעולה בלתי חוקית.

ב.         שכרות, אלכוהוליזם או שימוש בסמים פרט למקרה של שימוש על פי הוראות רופא..."